את לוקחת את הרכבת איתו, את חושבת עליו כל היום בעבודה, את מצטרפת אליו ברגע שיש לך הפסקה ואת מחבקת אותו בלילה. חבר שלך? לא … אלא יותר כמו עידן מפולמון, צ'אק מאחת שיודעת או עמוס מלהיות איתה… בקיצור, את מאוהבת בדמות מסדרה או מספר. האם את בוגדת בחבר שלך? שאלה טובה…
כשאת מתאהבת, זה קורה באופן פתאומי. הרגל שלך מחליקה במקום שלא ציפית ואת מאבדת את שיווי המשקל שלך. גם אם את לא יודעת מתי, איך, או ממי את תפלי.

אהבה מתנגדת לכל החוקים. את יכולה להתאהב בחבר הכי טוב שלך, את יכולה להתאהב בעמית לעבודה ששנאת עד עכשיו, את יכולה להיכנע לאהבה לאדם יותר מבוגר, צעיר … ואת יכולה להתאהב בדמות מסדרה, סרט, או מספר.

משיכה לדמות בדיונית: ראשיתו של ניאוף… דמיוני
הסימפטומים של אהבה לדמות הבדיונית הם כמו בחיים האמיתיים. בתחילת המשיכה, ניצוץ קטן שמדגדג לך בבטן כשאת רואה אותו (או מדמיינת אותו). אז, המוח שכמה פעמים ביום חושב עליו, ואחריו דחף מטורף לראות אותו. בקיצור,האובססיה התחילה.

אבל להיות במערכת יחסים ולהתאהב במישהו אחר נחשב קצת לניאוף… למה זה יהיה שונה עם מישהו בדיוני?

זה הקסם (והסכנה) של הדמות הבדיונית: הוא מטבע הדברים מסתורי ובלתי נגיש. לעתים קרובות מה שאסור- הגורם הראשון של בגידה– הוא מה שגורם לנו לרצות יותר ויותר…

« אני מאוהבת במישהו שלא קיים »: עיקרון הפנטזיה
התאהבות במישהו שאינו קיים היא בעיה אם הרגשות האלה מעכבים בסופו של דבר מערכת יחסים אמיתית, עד כדי השוואה בין החבר שלך לדמות הבדיונית.

זאת הבטחה של אומללות. אלא אם כן את מרי פופינס ואת יכולה « לקפוץ בציור » של הדמות האהובה עליך, כמובן.

אבל מעבר למקרים הקיצוניים האלה, את לא עושה שום דבר רע, חוץ מלחשוב עליו ולהיות משוגעת עליו. אבל אולי זה רק בגלל שאת עדיין נערה בנשמה!

יותר מבגידה, אנחנו מדברות כאן על פנטזיות. ופנטזיות בריאות יותר, כי הן נולדות מתוך ספר או סדרה אבל הן מעוצבות על ידי העושר של הדמיון שלנו. מה שסרטים פורנוגרפים לא מאפשרים לנו יותר.

בסופו של דבר אפשר להגיד שהיתרון של הפנטזיות, בניגוד לבגידה, הוא שהן לא עושות שום דבר רע, ולכן את אפילו לא חייבת לספר לחבר האהוב שלך!

 

תהני,

המגלות

 

 

No more articles